אופנה על זמנית

אם תאמצו את הזיכרון ותסתכלו כמה עשורים אחורה, אין ספק שתגיעו למסקנה - כל מה שקשור באופנת קיץ הוא פשוט אופנה על זמנית, שמלווה אותנו שנים ארוכות, עוד מימי ילדותנו המעורפלים ועד חיינו בהווה. בגדי ים, כפכפים, נעלי אצבע, כובעים, בנדנות, תיקי חוף ומחצלות רכות, מזרוני ים... בדומה להם, גם סוככים הם כבר שנים רבות איתנו.
 
"הישישים המופלגים" עוד זוכרים את התקופה בהם סוככים היו גגוני בד עממיים שעיטרו כל בסטה או קיוסק וכל חנות בשוק הצפוף שגלשה לרחוב והציפה אותו במרכולתה הססגונית. סוככים בעיקר זוהו עם צעקות בסגנון "הכול בשקל! רק היום!" ו-"ירקות טריים, ירקות טריים!".

בעבר, סוככים נראו פחות או יותר אותו הדבר, ולא רק באסות וחנויות התהדרו בהם. כמעט כל חלון או מרפסת של דירה בבניין ישן התאפיינה בסוגי סוככים אלו ואחרים.

סוככים תמיד היו אהובים על הישראלים, במיוחד כאלו המעוטרים בפסים. יתכן שפסים על סוכך מזכירים לנו מדי מלחים, ים, ריח מלוח ושמש זורחת, דברים שתמיד יהיו אהובים עלינו ותמיד יהיו... אותם כוחות טבע שעתידיים להכות בכדור הארץ בבוא הזמן. הים יעלה על גדותיו וישטוף את האנושות מעליו במחי יד וכל היבשות ימחקו מכדור הארץ, והשמש תכה בנו גלי חום חסרי רחמים. אבל עד אז (2012?) בואו נהנה מהדברים הפשוטים והנעימים שלחיים יש להציע לנו וניקח את כל השלווה שאפשר מחופי הים החמימים, מהגינות הירוקות, מהמרפסות האורבאניות, מנה הגונה של אוויר וחמצן לתוך החיים הדחוסים והעמוסים של היום.

סוכך היום הוא ממש לא מה שהיה פעם. אם פעם האנשים ה"עמידים" היו מעקמים את אפם, כשחשבו על סוכך שימוקם בביתם ונחרדו לנוכח המחשבה על העממיות שתחדור פנימה, הרי שהיום ניתן למצוא סוכך במראה יוקרתי, אלגנטי, שיקי ומודרני.

פעם הבחירה היוקרתית הייתה פרגולות ולא סוכך, אך מים רבים עברו בירקון מאז, ולנוכח יוקר המחייה, מה הפלא שאנשים רבים מעדיפים לוותר על פרגולות יקרות, אישורי בנייה מכאן ועד הירח, בירוקרטיה מורטת עצבים, ולבחור פשוט באופציה מסוגננת אחרת?

המגוון של סוככים הוא כל כך רחב, שאין ספק שכל אחד יכול למצוא משהו שקולע בדיוק לטעם שלו. אין צו אופנה קפדני שיש למלא אחריו, והכול הולך היום. יש אנשים שיתחברו למראה גיאומטרי, יפני ונקי, שלא גונב את תשומת לב מהגינה, וממלא בצניעות את תפקידו - הצללה. אחרים יעדיפו מבנה מרשים שיתנשא מעל הגינה ויגנוב את מבטי השכנים ועוברי האורח, שיציצו בקנאה לגינה. והיופי? בעיניי המתבונן, כמובן...