למה אנדי וורהול יצר הדפסות קנבס של מרילין מונרו?
רובנו מכירים את הדפסות הקנבס של אנדי וורהול המתארים את מרילין מורנו. למעשה, סדרת ההדפסים הזאת היא כנראה המוכרת ביותר בהיסטוריה. אבל למה בחר וורהול דווקא במונרו?
התשובה טמונה באישיות של וורהול. אחרי שגמר ללמוד עיצוב , וורהול התחיל בקריירה כמעצב גרפי מסחרי. רוב נסיונותיו להציג את עבודתו במהלך שנות ה60 כשלו, אך הוא הצליח להמשיך ולעסוק במקצועו ברמה שאפשרה לו להתקיים.
במשך תקופה זו החל וורהול להתעניין בנושא ה"תהילה". הוא טבע את המונח "חמש עשרה דקות של תהילה", המתאר את הרצון והמאמץ של ידוענים לתפוש את תשומת ליבה של התקשורת, רק כדי להיות מוחלפים לאחר זמן קצר ע"י הידוען החדש הבא. למרבה הצער, לאחר זמן מה שמות כמו פאריס הילטון נמחקים מהתודעה הציבורית.
למרות שנדמה שוורהול שמר על מידה של ניטראליות בנוגע לידוענים, הוא העריץ את מרילין מונרו בשל יופיה, ובשל הילת המסתורין שאפפה את דמותה. היא הייתה ידועה בקשרים שלה עם אנשים בעלי עמדות כוח ומעמד גבוה, ובנוסף תיאוריות קונספירציות שונות קימות בנוגע לנסיבות מותה. וורהול ראה אותה כמודל לחיקוי לא בגלל יכולות המשחק שלה, אלא כי ראה אותה כבעלת אישיות ייחודית ובולטת, שלא חששה לבטא את עצמה.
הדפסות קנבס של אומנות הפופ לא היו דבר שוורהול עשה בתחילת דרכו. הוא החל ליצור את סדרת ההדפסות לאחר שמונרו התאבדה ב1962. הוא השתמש בתמונה שלה שיועדה לקידום הסרט "ניאגרה" בו השתתפה. וורהול השתמש בשיטה תקופתית של הדפסי משי. סדרת הדפסות הקנבס של מונרו הייתה גמורה לבסוף ב1967.
למרות ש"אפיפיור הפופ" , כפי שכונה, המשיך לתאר מפורסמים נוספים, וכמו כן השתמש במגוון אובייקטים שגרתיים ביצירותיו, הדפסות הקנבס המתארות את מונרו הן יצירותיו הידועות ביותר. הן היוו השראה לאינספור אומנים מודרנים ברחבי העולם. רבים מהם משתמשים בסגנון המחקה את וורהול בצילום וגם בציור.
עבודותיו מוצגות במוזיאון אנדי וורהול בפיסטבורג. שם נמצאים ציוריו, צילומיו, ומגוון של סרטים והדפסות קנבס שיצר במהלך חייו. המוזיאון הפך עם השנים למעין 'מקדש' לחובבי אומנות פופ, אשר ממשיכים לבקר את המקום גם כיום.