מהפכות ודמוקרטיה
המזרח התיכון, עובר טלטלה. הפגנות סוערות, ירי במפגינים, עקביות, עקשנות, כל הסממנים של דור חדש שרוצה יותר חופש יותר שינויים.
בארצות שאסרו את צילום ההפגנות – מגיעות תמונות מטושטשות של אירועים בהירים וברורים.
דמוקרטיה – זה אמנם שלטון העם, אך צריך תשתיות, זמן, חינוך והתאמה חברתית ומוסרית.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
כמו איראן שמנסות גם להתגרות בישראל ע"י שליחת אוניות מלחמה לים התיכון דרך תעלת סואץ.
הרי ברור לכולי עלמא שמבחינה צבאית מדובר ב"בדיחה", אבל יש כאן אמירה פוליטית שאסור לזלזל בה.
הספינות האיראניות בדרכן לסוריה – רק כדי להראות לישראל שהקשר איראן-סוריה – הוא בצורת טבעת ים ויבשה. ולמרות שהן עצמן לא מהוות איום הדרך והנוכחות בים התיכון, מרמזות על ניסיון אחיזה ימי, מעין מוצב תצפית איראני-סורי, על גבולה הימי של ישראל, בנוסח מוצבי התצפית של חזבאללה בצפון.
בשלב זה, ישראל לא צריכה להגיב ולא צריכה להיבהל אלא לנקוט בלשון הדיפלומטית הקלישאית: "ישראל עוקבת בערנות ובדאגה אחר הנעשה בים התיכון".
ובעוד האיזור עדיין גועש ורועש – מצא לו זמן אבו-מאזן, לעורר את הגוש האנטי ישראלי בעולם, כדי להצביע נגד ישראל באו"ם – בעניין ההתנחלויות והמשך הבניה שם.
הנשיא אובמה התעורר בזמן, הורה על שימוש ב"ווטו" של חבר במועצת הביטחון ובלם את הגינוי הצפוי – שיביא בוודאי באחד השלבים המאוחרים יותר בהמשך השנה.
מיטב פרשנינו כבר הבינו – שעל ישראל יהיה לשלם מחיר כבד כנגד הווטו האמריקאי, שהרי אין "ארוחות חינם", אך על ממשלת ישראל לעמוד איתן בהתחייבויותיה הפנימיות והפוליטיות ועד עכשיו הוכיח בנימין נתניהו שלא מפחידים אותו כל כך מהר – הגם שטבעת ההתנגדות לישראל הולכת וגדלה.
האם השינויים שיבואו בזירה – ישפיעו על היחס לישראל ולפלסטינאים – בספק גדול. העוינות המושרשת לישראל, בארצות השכנות כה עמוקה, למרות שהיא לא מבוססת דיה על עובדות ואירועים, שקשה להאמין, שבהינף הפיכה או שינוי משטר מדיקטטורה לשלטון צבאי או מעין דמוקרטי זמני – המצב הפוליטי כלפי ישראל ישתנה.
דמוקרטיה – היא לא רק תרגום מילולי של שלטון-העם, מדובר בתשתיות חברתיות, מוסריות, תפיסת עולם, חופש דיבור, יצירה, תעסוקה, חוקי יסוד, בחירות חופשיות, זכות בחירה ושוויון גם לנשים – יסודות וכלים שאין עדיין בארצות השכנות.
לכן ספק גדול בעיני – שהשינויים שיבואו יוסיפו מדינות דמוקרטיות לאיזור ורצוי להפסיק לחלום על כך בשלב זה.
אבל כל שינוי שיבוא – יהיה טוב יותר אולי מהמציאות העכשווית ולכן טוב יותר גם לישראל. למרות ששלטון יחיד, כמו שהיה במצרים וכמו שיש בירדן, שומר ודואג שהסכמים שנחתמו, ישמרו גם אם מדובר ב"שלום קר". אלא אם ישתלטו גורמים קיצוניים על השלטון, כמו "האחים המוסלמים", כי אז המצב יהיה גרוע ומסוכן יותר.
מה רצה להשיג אבו-מאזן בגינוי באו"ם – בנוסף לגינוי עצמו. להרוויח זמן, ולהראות שלא יחזור למו"מ המדיני בגלל ההתנחלויות וכך להמשיך "לעבוד" על כולם, אך בעיקר על עצמו והפלסטינאים.
הזמן פועל לרעת הפלסטינאים
תזכרו, מי אמר זאת ראשון באתר זה בניגוד לדעת רוב הפרשנים והמומחים לערב – שנכשלו לא פעם בניבוי ובחיזוי האירועים באיזור – דעתי היא, שככל שהזמן עובר וההתנחלויות מתחזקות ומתעבות, כך ההסכמים העתידיים עם הפלסטינאים הולכים ומאבדים מומנטום וגם שטחים.
ההצעות של אהוד ברק, כראש ממשלה לעראפת ואולמרט את ציפי לבני אחריו לאבו-מאזן לגבי יהודה ושומרון וירושלים לרבות ההסדרים "באגן הקדוש" בירושלים, לא יחזרו על עצמם.
את מה שלא רצו לקחת אז, לא יקבלו יותר מאף ממשלה בישראל גם בעתיד.
אבו-מאזן והפלסטינאים – מתפשרים לכאורה על גבולות 67, אך חולמים על גבולות 47.
להזכיר לציבור – ב-1947 הציעה האו"ם את "החלוקה" כלומר: מדינה ערבית (לא פלסטינית) ומדינה יהודית (הדגש על מדינה יהודית) – אבל הערבים ברוב טיפשותם סירבו ויצאו למלחמה, בה הפסידו בכל החזיתות ועוד יש להם חוצפה לקרוא לזה "נכבה" , במקום יום האיוולת.
מאז הפסידו בכל המלחמות, אך לא למדו לקח. לכן – ההערכה של הפלסטינאים בצירוף חלק מידענים ופוליטיקאים ישראלים, במיוחד מהצד של הגדה השמאלית, שהזמן פועל נגדנו – היא הערכה מוטעית וכפי שהסברתי לעיל – הזמן פועל להערכתי לרעת הפלסטינאים ותומכיהם.
ללא ספק – שהשינויים שיהיו באיזור, גם אם לא יפלו וישונו המשטרים סביב, המהפך הוא יבוא אם לא מיד אז בשלבים.
ועד אז – על ממשלת ישראל – לדאוג ליציבות ולביטחון.
הערות והרהורים בענייני דיומא:
1. בלוב – יורים במפגינים באש חיה ללא הבחנה.
2. חזבאללה שלח מתנדבים לאיראן – לעזור למשטר לדכא את ההפגנות.
3. פצועים והרוגים – גם בתימן, בחריין ועוד...
4. עכשיו נא להיזכר, איך כל ארצות אלה ודומיהן גינו את ישראל, רק לפני זמן קצר, על כך שאנו מדכאים, רוצחים ומתעללים בפלסטינים, איזה צביעות ודו-פרצופיות.
5. כדאי שממשל ארה"ב והקהילייה האירופאית – יבינו ויתעוררו כי "הצונאמי האיסלמי" – יגיע גם אליהם.
6. תרבות "הריאליטי" והרצון או הדחף להופיע בטלוויזיה אפילו באקווריום אנושי כמו האח הגדול – מעביר את הציבור על דעתו, עד אשר אפשר לרמות אותו באלפי שקלים.
7. החלום של הנוער היום להיות דוגמנית סוג ג' ומנחת טלוויזיה סוג ד' – העיקר החשיפה וכמה רגעי תהילה – עצוב מאד!
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
