עמית שלום, אני בן 34, עובד בתחום התוכנה מזה כ-8 שנים. למרות הוותק, מעולם לא הצלחתי להתקדם לתפקיד ניהולי. הסיבה היא שאני מופנם מידי, ולא אסרטיבי.  גם הבוס , שאיתו אני מיודד, אומר שאני  איש מקצוע מצוין ומסור, אך לא מתאים לניהול. בעבר עשינו ניסיון, בו קבלתי אחריות על פרויקט, כשתחתיי עבדו שני סטודנטים. לא הצלחתי לתפעל אותם ולגרום להם לבצע את המשימות. בסוף אני עשיתי את כל העבודה. במקרה אחר שנראה לי קשור,  אני והבוס אכלנו במסעדה, וקבלתי מנה שונה מזו שהזמנתי. לא אמרתי שום דבר. אחרי שאכלתי חצי מהמנה, הבוס שם לב לזה, והתחיל  לרדת עלי, ולהתפקע מצחוק. אני חושב שהמופנמות שלי דופקת אותי. איתי

שלום איתי, בוא ננסה לשער מה עבר לך בראש כשקבלת את ההזמנה השגויה. אני מניח שהתכוונת להעמיד את המלצרית על טעותה, אבל אז בוודאי באו מחשבות אחרות, שנטרלו את הכוונה הראשונית. האם משהו מאלה מצלצל מוכר?

"היא מאוד עסוקה, לא נעים לי",  "זאת אשמתי, בטח  דיברתי בשקט והיא לא שמעה", "מה יקרה אם היא תתווכח, ותזמין את המנהל, אני לא רוצה לגרום למהומה", "הבוס שלי יחשוב שאני קטנוני".

מה שכנראה עומד בבסיס המחשבות האלה, היא התפיסה שלרצות משהו  לעצמך, זה דבר רע. זה גורם לך להרגיש  אשם, אגוצנטרי, לא מתחשב ותוקפן. בטח בעבודה כשהתפקיד מחייב לדרוש ציות מהכפופים לך.

באחד הפרקים של "מחוברות", סדרת הטלוויזיה הרגישה והמרתקת המשודרת בימים אלו בהוט, מספרת אחת הדמויות, מירי חנוך, שמעולם לא טיגנה ביצה רק לעצמה. היא מבשלת לעצמה אוכל, רק אם היא מכינה גם לילדים. כל פעם שמירי חושבת להיענות לצרכים שלה, היא מתמלאת אשמה. זה נתפס בעיניה כדבר רע. אני מניח שיש קשר להיותה דור שני לשואה.

יש קשר חזק בין תחושת אשמה לבין החשש שיפסיקו לאהוב ולקבל . אולי זה מה שגורם לך להיות מופנם. במקרים שתיארת  מדובר בבוס, במלצרית, או בסטודנטים שעבדו תחתיך.  בתוכך אתה חושש שאם תבטא צרכים , בקשות ודרישות, זה בודאי יבוא על חשבון מישהו, יפגע במישהו, שמייד יחדל מלאהוב אותך. בתוכך קיימת המשוואה: אהוב= שלאחרים יהיה נוח.

עבודה פנימית עשויה לעזור לך. האפשרויות נעות בין תהליך פנימי ארוך טווח שירד לעומק האישיות, לבין תהליך קצר מועד, שבו תתמקד באסרטיביות בתחום העבודה בלבד. בתהליך ממוקד כזה,  תנסה לזהות, כפי שעשינו פה, את המחשבות, הרגשות  והתחושות הפיזיות, המתעוררים במקרים, שבהן אתה נמנע מלעמוד על שלך. במקביל תתרגל אסרטיביות באופן הדרגתי בסיטואציות שתבחר מראש. התרגול  והמעקב אחרי  התגובות הפנימיות והחיצוניות, יעזרו לשינוי. כמו כן תלמד תרגילי הירגעות, שאותם תבצע כשתרגיש חרדה.

בנוסף, ניתן לגייס את הבוס לתהליך. בקש ממנו משוב על תגובותיך, ותמיכה לפני תרגילי האסרטיביות. לבסוף בקש  שייתן לך משימת מנהיגות קטנה, שבה תוכל לבחון שוב , בהדרגתיות את יכולת הניהול שלך.

כותב המאמר – עמית ורהפטיג , פסיכולוג קליני. עוד על טיפול פסיכולוגי:

פסיכולוג קליני מדריך על טיפול פסיכולוגי לצעירים