גלנט – רמטכ"ל תחת אש צולבת
גל עכור של התקפה מרושעת על גלנט מכל הכיוונים מהכנסת, מהתקשורת וכל מיני יח"צנים מטעם שבאים להכשיל את המינוי.
המבחן היחיד במצב שנוצר הוא – האם גלנט שיקר בתצהירים שהגיש לבית המשפט העליון.
מי שמסתיר מידע, או לא אומר אמת לבג"צ – אחת דינו להיכשל.
העיקרון הוא פשוט – שיקרת שוחררת.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
גלנט – נתפס במארב נדל"ן. הדרך הצבאית לצאת ממארב, היא הסתערות באש. במקרה דנן, מסמכים תצהירים והסברים הגיוניים.
התקדים של תא"ל צ'יקו תמיר ותא"ל עימאד פארס – חל גם על גלנט. על כך אין סליחה ומחילה – ואין אפשרות לפתרון זמני. כל יתר ההתקפות על גלנט, כולל ראיונות עם מומחים לנדל"ן או ארכיטקטים שטוענים שביתו וצורתו לא מתאימים לרמטכ"ל – הם מגוחכים ומרושעים.
אם הרשויות, כמו מנהל מקרקעי ישראל או הוועדה המחוזית לבניין – טעו או חרגו, או אישרו לפנים או מעל או מחוץ לשורת הדין, חלק מהקרקעות לגלנט, מבלי שהופעלו עליהם לחצים בלתי כשרים מצידו או מקורביו – אינם עניין לגלנט.
מי שטעה או כשל במנהל – שיודה ויתנצל וישחרר את גלנט מהפלונטר.
אם התוצאה שונה – ויתברר מהמסמכים שגלנט ידע, התאמץ, התעלם, לא התרשם מהביקורת וההתנגדויות מהשכנים במושב ומבקריו מבחוץ - עליו לשלם בתפקיד.
באשר למגורים, בתים אחוזות של נבחרי הציבור. אם הם הושגו ביושר, מעבודתם, כספם, או אפילו מירושה – מה לנו ולציבור כי נלין ולהעביר עליו ביקורת.
מה הפסול – בראש ממשלה, שעשה כסף באופן פרטי, מהרצאות, עסקים, השקעות וקנה בית בקיסריה – בתקופה שלפני או אחרי שהיה בממשלה והיה אזרח פרטי.
מה הפסול – בלגור במגדל יוקרה, אם זה בא ממקורותיו הכספיים החוקיים.
מה הפסול לגור באחוזה, במושב, בכפר או בספר – מכספים ועסקים לגיטימיים.
מה הפסול שטייקון מוכשר ומוצלח, ירצה להיות שר אוצר או תשתיות ויתמנה לתפקיד. האם עלינו לפסול אותו רק בשל עושרו או לבחון אותו בשל יושרו.
מה הציבור מצפה מנבחריו – שיגורו באוהלים שיכונים מחנות עובדים או יהיו עובדים יומיים או הומלסים ואז יתאימו לתפקיד.
מתי צריך לבדוק התאמה לתפקיד?
קצת מוזר ולדעתי מאוחר, שמתחילים לבדוק מועמדות, הכשרה, התאמה עם פרסום מועמד לרמטכ"ל או שר בכיר אחר.
לדעתי – אם גלנט כשל בנושא הקרקעות, כפי שטוענים מבקריו ומתנגדיו – הוא לא יכול ולא מתאים להיות אלוף בצה"ל, אלוף פיקוד דרום ולנהל בהצלחה את מבצע "עופרת יצוקה".
לא מבחינה צבאית – אלא מבחינה מוסרית ערכית.
תא"ל צ'יקו תמיר, תא"ל עימאד פרס – תוארו כקצינים עזי נפש, עם הישגים צבאיים מרשימים, אבל כשלו ערכית ומוסרית ולכן הוצאו מצה"ל.
הרמטכ"ל גבי אשכנזי – סימן בהוצאתם של שני הקצינים המובחרים האלה את גבולות הערכים הנורמטיביים, מוסריים ערכיים של מפקדי צה"ל. בכך הורה – שקציני ומפקדי צה"ל בסדיר, מילואים ואפילו בחייהם האזרחיים, מצווים לקוד התנהגות ערכי ולערכים שצה"ל מצפה ממפקדיו.
אווירה לא בריאה
קשה להשתחרר מהרושם שהאווירה סביב ההתנגדות למינוי גלנט – יש בה סממנים ואלמנטים לא בריאים של פוליטיקה, אינטרסים, גם מצד התקשורת ודרך כיסוי החקירה, בתחקירים וכתבות אגרסיביות בליווי תצלומי אוויר.
"מסמך הרפז" – שפתח את פסטיבל גלנט – הוא דוגמא להתנגדות בדרך הפסולה, שבאה לידי ביטוי במינוי הרמטכ"ל.
כל מינוי רמטכ"ל בעבר היה מלווה בלחש, בחש, רכילות מרושעת וראיונות עם מקורבים.
המינוי הפעם – חצה גבולות ותקשורת ולא לצד החיובי של הנושא.
הסיכום קרב – חוות דעת מבקר המדינה יועבר ליועץ המשפטי בימים הקרובים, ואז תיפול ההכרעה. מינוי רמטכ"ל צריך להיבחן לפי כישוריו, התאמתו, מנהיגותו וטובת המדינה וצה"ל ולא לפי רכושו וביתו.
אבל – ימונה או לא – הטעם הרע, האווירה וריח האינטריגות ילווה את המינוי לעוד שנים ארוכות.
חבל – חבל מאד. יש לנו ארץ נהדרת, צבא נהדר, חזק ומיומן ומגיע לנו רמטכ"ל אמין, אמיץ וישר – ולא תוצר של שערוריות.
הרהורים והערות בענייני דיומא:
1. מפלגת העבודה הוציאה מהנפטלין או מ"הבוידם" את מיכה חריש כיו"ר זמני, כך המפלגה נראית כמו בוחריה ונבחריה.
2. ההדלפות באל-ג'זירה, רק מצביעות על כך, שגם מי שחשב שבאמת יש לנו פרטנר, או היה – יכול לשכוח מכך. שום הכחשות, לא יועילו, מה שלא נחתם ונסגר, לא יושג בעתיד הקרוב אם בכלל.
3. ציפי לבני – מתברר היא חצי ליברמן. ואילו ליברמן – יהיה בסוף חצי לבני.
4. הציבור יכול להירגע – הסכם עם הפלסטינים לא ייחתם בדור הזה והסכם ביניים, לא בשנים הקרובות. אז יש למה לצפות ולהתכונן.
* הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר מדריך בקורס קציני שריון, ראש לשכה של האלוף טל, פרקליט צבאי, יועץ משפטי ביו"ש וברצועת עזה, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז, משנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות ופרשן משפטי בהווה.
