בית אבות: השכנים טובים בעיני
זוכרים את הסיפור דירה להשכיר של לאה גולדברג? ניתן לומר שמה שקרה לקרוב משפחה שלי לאחרונה דומה מאוד לסיפור הזה. כדאי לכם לשמוע את הסיפור; יש מוסר השכל חשוב עבור כולנו בסוף שלו.
אותו קרוב יקר החליט שהגיע הזמן לעבור אל בית אבות. כמי שחי כל חייו במרכז הארץ הוא חיפש בית אבות במרכז כדי שהוא יוכל להישאר בסביבה המוכרת לו ולהמשיך לבקר במקומות האהובים עליו: בית הקפה שלו, הגן הציבורי האהוב עליו, הגלריות שהוא מכיר וכיוצא בזה. הוא גם רצה להישאר קרוב אל הילדים והנכדים כך שהוא ימשיך לבקר אותם והם אותו. היה לו גם חשוב להישאר קרוב אל כל המכרים והחברים שלו.
הרבה בתי אבות יש במרכז וקרוב משפחתי ביקר ברבים מהם. מאז ומתמיד הוא היה אדם מעשי וכל החלטה שהיה עליו לקבל בחייו התקבלה בשום שכל ומתוך בדיקה מספקת של העבודות והנתונים. אין זה פלא לכן שעד מהרה הוא היה למומחה בענייני בית אבות, שירותי סיעוד ועוד נושאים חשובים שקושרים לגיל הזהב. הוא ידע בדיוק כיצד נמדד בית אבות, מה צריך להיות מוצע בו, כיצד ניתן להשוות את השירותים השונים ולהבין איזו הצעה טובה מרעותה.
קרוב משפחתי בחן לא מעט מקומות. הוא הסתכל על מקומות בעיר ובכפר, הוא בחן חדרי כושר ובריכות שחיה, אולמות אוכל וספריות, חדרי משחקים ודירות מגורים. ככל שעבר הזמן הוא הרגיש יותר ויותר שהכרה חדשה משלטת עליו: הוא בחן דברים חשובים אבל הזניח דברים חשובים עוד יותר.
ההכרה הכתה בו סופית כשהוא בחן בית דיור מוגן אחד אי שם במרכז. לא היה לו ספק: הוא ראה מקומות הרבה יותר איכותיים. הדירות במקום היו מעט קטנות, הלובי היה צנוע וחדר הכושר לא היה קיים, למעשה. הנוף לא היה הכי מעניין ובסביבה לא היו יותר מדי מקומות בילוי ומרכזי תרבות. אבל משהו היה שם שגרם לו להבין שהוא רוצה לעבור לגור שם: השכנים.
הוא פגש לא מעט מהם והרגיש איך נוצר מיד קשר מיוחד איתם. הוא הרגיש מיד שאלה הם האנשים שאיתם הוא רוצה לחיות את חייו. המקום לא היה המקום הכי מוצלח אבל השכנים היו טובים בעיניו. היום הוא כבר גר שם והוא אדם מאושר במיוחד.
אז מה מוסר ההשכל של הסיפור הזה? נדמה לי שהוא ברור לחלוטין. כשבוחרים בית אבות האיכות שלו איננה נמדדת אך ורק באיכות השיש בלובי ובטמפרטורת המים בבריכה. האיכות שלו נמדדת גם, ויש אומרים שרק, באיכותם של השכנים במקום שאיתם עלינו לחיות את חיינו במקום הזה שאנחנו קוראים לו בית.