אינטימיות ומערכות יחסים
"אנחנו נולדים בקשר, נפצעים בקשר, ונרפאים בקשר" (ה.הנדריקס)
אנו לומדים על קשר ואינטימיות מתוך ההתנסות הראשונה שלנו במערכות יחסים עם הדמיות המשמעותיות בחיינו. קיימים כמה סגנונות התקשרות בין התינוק להוריו המשפיעים על העמדה הנפשית בה ננקוט בעתיד ביחסים של קירבה ואינטימיות.
קשר של ביטחון – נוצר כאשר ההורים מגיבים לאותות המצוקה של התינוק ומרגיעים אותו. בסוג קשר כזה האדם לומד שיש לו ערך ושהוא ראוי לאהבה וכי הזולת הוא אמין, בעל כוונות טובות וכי ניתן לסמוך עליו. דפוס התקשרות כזה מאפשר יחסי קירבה בקלות יחסית. תחושת קירבה ותלות הנה חלק טבעי ונוח במערכת היחסים.
קשר של הימנעות- נוצר כאשר ההורים מתעלמים מאותות המצוקה של הילד. הילד לומד שהזולת אינו אמין ומעדיף ריחוק ובדידות על פני קירבה. אינטימיות תעורר בו חוסר נוחות עד כדי אפאתיה.
קשר דו-ערכי, אמביוולנטי - נוצר כאשר תגובות ההורים אינן עקביות- לפעמים מסייעים לתינוק בעת מצוקה ולפעמים מתעלמים ממנו. בתנאים כאלה, הילד מבולבל ואינו בטוח אם הוא יכול לסמוך על ההורים או לא. יחסי קירבה בעתיד יאופיינו בתחושה של אי- ביטחון ובתחושה שהזולת אינו אמין. אדם כזה חושש מנטישה, מקרבה יתרה ומתלות .
קשר אינטימי בריא מתבטא ביכולת לחוש קירבה, לשאת ריחוק וליצור יחסי אמון ומחויבות.
אובדן זהות בקשר
בשנותיו הראשונות לומד האדם על עצמו ועל העולם מתוך תגובות אחרים כלפיו. האדם משתקף לעצמו מתוך בבואתו בעיני הוריו והוא מבסס את זהותו על יכולתם של אחרים לזהות את רגשותיו ולתת כבוד ומענה לצרכיו. קשרים ראשוניים אשר אינם נוסחים ביטחון, כגון קשר של הימנעות או קשר אמביוולנטי, יוצרים תחושה מעורערת של זהות. בבגרותו, ללא תחושת עצמיות מגובשת, האדם יתקשה לזהות את רגשותיו, צרכיו ורצונותיו בקשר, הוא יתקשה לעמוד על שלו, לבטא כעס, ולהעמיד גבולות לבן זוגו. קושי זה מביא לפחד שרבים מכירים כתחושה של איבוד העצמי, תחושה של אובדן הזהות. האדם מבולבל וקשה לו להבחין מהם רגשותיו שלו ומהם רגשותיו של בן זוגו, היכן מתחילים צרכיו והיכן מתחילים צרכיו של בן הזוג . איבוד הקשר עם עצמנו עלול להתבטא ברצון לרצות את בן הזוג, ולתת מענה לצרכיו ורצונותיו. חוסר בביטחון עצמי ולגיטימציה רגשית יוצרת תחושה של תלות בבן הזוג בתגובותיו ובאהבתו. כך קורה, ששינויי מצבי הרוח של בן הזוג וביחסו יוצרים חרדה מפני אובדן האהבה. ללא ניפרדות בריאה במערכת היחסים ותחושת עצמי שאינה תלויה בדבר נוצר מעגל קסמים הנע בן תחושת מחנק של אובדן הזהות העצמית ובן חרדת נטישה, הפחד לאבד את מושא האהבה.
ריחוק וחרדת נטישה
מבוגרים שלא חוו יחסי אמון וביטחון בינקותם עלולים לחוש דאגה מופרזת מפני פרידה מבני זוגם הנקראת גם חרדת נטישה. חרדת נטישה- הינה דאגה מופרזת מפני איבוד מושא האהבה. חרדה זו שכיחה בקרב תינוקות וילדים ומהווה שלב התפתחותי נורמטיבי . אולם כאשר היא מופיעה בגילאים בוגרים יותר, היא עלולה לפגוע בתפקוד ולשבש מערכות יחסים. חרדת נטישה כוללת מצוקה רגשית בעת פרידה ממושא האהבה, דאגה מפני אובדן או נזק שיגרם למושא האהבה או פחד מפני שהייה לבד באופן המשחזר את חווית הינקות. תחושה נוספת העלולה להעיד על קיומה של חרדת נטישה הינה התכוננות נפשית תמידית מפני פרידה או נטישה עתידית. תחושות אלו יוצרות חוויה של חוסר שליטה, חוסר אונים ותלות במושא האהבה. היות והאדם חי בתחושה שפרידה היא רק עניין של זמן, הוא עלול להגן על עצמו מפני דחייה על ידי ניסיונות להרחיק את בן הזוג מעליו ואפילו לאיים בפרידה מצידו על מנת להחזיר את השליטה לידיו.
כולנו נעים קדימה ואחורה בין הפחד מפני נטישה ובין הפחד מפני מחנק. יש מי שנותרים בודדים, כי הם חוששים שיחנקו אותם הרגשות הקשורים ביחסי קירבה. אחרים מסרבים לנתק קשרים הרסניים, בגלל האימה מפני הרגע שבו ייוותרו לבדם. הרוב נעים בן שני הקצוות.
יחסי אמון
כאשר אי אפשר לסמוך על ההורים, מפתח הילד תחושת חוסר- אמון. העולם נתפס בעיניו כמסוכן, עוין ובלתי צפוי. לכן, הילד חייב תמיד לעמוד על המשמר ולהפגין שליטה. הצורך בהפגנת שליטה גורם לבעיות קשות ביחסים בינאישיים. קשה להגיע ליחסים אינטימיים עם בן זוג, כאשר אין אמון בין הצדדים. חוסר אמון גורם לתנודות קיצוניות ביחסינו לזולת. פטריק קרנס, מומחה לבעיות התמכרות, טען כי מי שלא למד לתת אמון מבלבל בין שליטה לביטחון, בין אובססיה לאהבה ובין עוצמה לאינטימיות .
לסיכום, נאמר כי, מערכות יחסים מאתגרות את זהותינו העצמית ומעוררות שאלות לגבי גבולותינו ועמדותינו. גבולותינו מורכבים מגבולות פיזיים, מיניים, רגשיים ואינטלקטואליים. גבולות רגשיים יציבים מנחים אותנו היכן מסתיימים רגשותינו שלנו ומתחילים אלו של הזולת, מתי רגשותינו מתייחסים אלנו ומתי לאחרים. ככל שנכיר את עצמנו טוב יותר ונדע לזהות את גבולותינו כך יקל עלינו לבנות מערכות יחסים אינטימיות. יחסים אינטימיים הנם הזדמנות יקרת ערך, להכרת עצמנו וגבולותינו. בן הזוג מעורר את אהבתינו, פחדינו וכמהתינו. כאשר ישנה תקשורת בונה, הקשר האינטימי יכול לספק קרקע לצמיחה אישית ולהתפתחות עצמית. קשרים בינאישיים טומנים בתוכם פוטנציאל לתיקון פצעים ישנים הנוצרו בשלבי ההתפתחות הראשונים.
בקשר טיפולי, כמו בקשרים אחרים, המטרה הראשונית הינה בניית בסיס של אמון וביטחון. מטופלים אשר מתקשים ביצירת קשר אינטימי עלולים להתקשות בנתינת אמון בדמות המטפל. כמו כן, עלולים לצוץ קשיים במחוייבות למפגשים קבועים בשעה קבועה. קשיים אלו עלולים להצביע על 'קשר של הימנעות' או 'התקשרות אמביוולנטית' בשנים הראשונות לחייהם. על המטפל לשקף את התנהגותו של המטופל ומניעיו ולהזמינו לקשר של מחויבות. התהליך הטיפולי נועד לאפשר למטופל לבנות את זהותו, להגדיל את יכולתו לסמוך על עצמו, על כוחותיו הנפשיים ועל תפיסת המציאות שלו. ככל שביטחונו העצמי של המטופל יגבר,תבנה בתוכו תחושה של עצמיות ואינדיבידואליות, ופחדיו מפני אובדן זהותו והיבלעות בתוך קשר יופחתו. בתהליך טיפולי, כמו בתהליך הינקות, תחושות של תלות הינם תחושות בריאות המצביעות על יכולתו של המטופל לבנות קשר של קירבה ואמון. עם זאת, על המטפל לתמוך ולאשר אם ישנו צורך במרחק נפשי. מטפל טוב ידע לשאת בתוכו ולשקף את צרכי המטופל ורצונותיו בתוך דינמיקת מערכת היחסים ביניהם בנוסף לבניית יכולתו של המטופל להתרחק ללא חרדה ולהיפרד מבלי להיעלם.
מטרת הטיפול הינה לנוע על הקו שבין ריחוק וקירבה ללא החרדה המלווה אותם, ללמוד לשאת קירבה ללא איבוד הזהות וללא פחד מפני תלות, תוך נתינת ביטוי ואישוש לרגשות המטופל. ולשאת מרחק – ללא חרדת נטישה, עם הידיעה שנוכחותו של המטפל עדיין בטוחה.
